הרצל חקק
האיש שהרגיש את נפש הדור

הספד לשמאי גולן
 
             
שמאי גולן יקירנו נלקח מאיתנו.
ליבנו עם המשפחה האבֵלה,  כולנו חשים אבֵלים יחד עם המשפחה, עם ארנה והילדים. שמאי גולן היה חלק מאיתנו.
שמאי גולן ידע בכוח אישיותו לקָרב לבבות, לגַשר בין אנשים, להוביל את חבריו הסופרים להישגים, להצלחות, לפעול יחד למען קידום הסופרים, למען קידום הספרות העברית, וכמובן כדיפלומט פעל למען מדינת ישראל ברחבי העולם.
במשך שנים יצר, כתב, פעל בתפקידים ציבוריים. שמאי גולן ידע לתת לשואה ולתקומה להאיר את חיינו. כנביא חדש נשא על כתפיו אֶתוס מדמֵם של החלום ושִברו.
בסיפוריו, ברומנים שכתב, חש עצמו כאילו היה הצופה לבית ישראל, בין השורות הבַנו מתוך כתביו מֶסר ברור: התקומה אינה יכולה לברוח ממסלול הזיכרון שקָדם לכול, ממסלול הגלות, מגִדְרות התיל של השואה, מכל התלאות בגולה.
דרך שורותיו וספריו חשנו את נפש הדוֹר, את ההליכה הרוטֶטת על קו הקץ.
עד יומו האחרון בּיטא בכתיבתו את השבר של הדור, את הקושי לחבּר בין מה שהיה לבין מה שקורה היום: בספרו 'ואם אתה מוכרח לאהוב' ביטא את תחושת העקירה, את האובדן:
"כעצים כּרוּתי ענפים אנו נראים ללא ילדינו, בלי נכדינו."
 ובהמשך  כתב על הפער בין הדורות, הפער בין יכולת הזכירה של דור העבר לבין דרך החיים של דור ההווה:
 "ליד שולחן השבת, נַרְאה לילדים, לנכדים, וכביכול נאמר, אנחנו זוכרים, ואתֶם?"
 גולן כתב בדַם לבּו עדוּת של דור שחש יתום: "עתה פתאום – בגילי, אני יתום, אולי אפילו מחויב לומר קדיש יתום."
תמיד זכר את חבריו המתים וכך כתב בתחושת שליחות: "הם מבקשים שאעבור בין הערים והכפרים והקיבוצים, ואספֵּר לכולם, איך הם חיו וכמה אהבו ואיך מתו."
בספרו "מותו של אורי פלד" הציג שמאי גולן דמות מורכבת, רצון להיות נורמאלי – וכל זאת על פיגומֶיה של נפש רדוּפת ביעותים. אורי פלד, קצין שניסה ללבוש זהות ישראלית חדשה... ראינו כמה קשה להימלט מצללי התופת שהיתה... דור קלוּע בתווך, בין שואה לתקומה.
אנו נפרדים משמאי ואומרים לו, לא נשכח את הצו שלך... את החובה שאינה נגמרת, החובה להרכיב פאזל של זהות חדשה משברֵי זיכרונות וחלומות מרוסקים.
 שמאי תיאר את הדור שאינו מתחבר לדור הקודם, כעץ כּרות. הוא ביקש חיבּור. אסיים בעקבות התמונה של העץ  בשורות מתוך מסכת תענית, דף ה עמוד ב.
 אנו מוצאים את רב נחמן נפרד לשלום מרב יצחק, וכך רב יצחק אמר לו כדרך להכיר לו תודה
על מה שקיבל ממנו:
 
"משל לְמה הדבר דומה, לאדם שהיה הולך בַּמדבר והיה רעב ועייף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקין, וצילו נאה, ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו – וכשביקש לילך אמר:
"אילן, אילן, במה אברכך?
 "אם אומר לך – שיהיו פירותיך מתוקין, הרי פירותיך מתוקין.
"שיהא צילך נאה, הרי צילך נאה.
"שתהא אמת המים עוברת תחתיך, הרי אמת המים עוברת תחתיך.
"אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך – יהיו כמותך."
 
ואנו אומרים לשמאי יקירנו, במה נברך אותך, אם בחוכמה – הרי היית מלא חוכמה, אם באהבת הבריות – חשנו באותה אהבה, אִם בילדים, זכית בילדים נאמנים וטובים, אלא יהי רצון שכל היצירות שנטעתָ בחיינו, יישארו אחרֶיך, שיהיו נטיעות עַד לכל הדורות הבאים.
שמאי גולן היקר, יהי זכרך ברוך.
הרצל חקק